Page 87 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 87
| 86משה שעיו
בתחילה לא היה קל אבל התרגלתי מהר .תוך כדי עבודה יש מעקב אחריך :נהיגה,
אדיבות כלפי הנוסעים ,חברות ,משמעת ,אחריות בעבודה .גם את זה צלחתי
בהצטיינות.
קיבלתי תיק ,פורט ,צבת לניקוב כרטיסים ולוח כרטיסים .נשלחתי לעבוד בסניף
נתניה .ניגשתי לסדרן שישבץ אותי לעבודה ,והוא נתן לי את מספר האוטובוס
שאני אמור לנהוג בו ואת היעד -עין ורד .בפעם הראשונה עליתי לאוטובוס כדי
להסיע נוסעים .זאת הייתה חוויה די מפחידה כי לא הכרתי את הדרך ,לא ידעתי
מה התעריפים ,לא הכרתי את התחנות ,ועם כל זה הייתי צריך להתמודד לבד.
הנעתי את האוטובוס ,ונכנסתי לתחנה המיועדת לקליטת הנוסעים לעין ורד.
ביקשתי מאחד הנוסעים שישב בספסל הקדמי שיכוון אותי .לאחר שקלטתי את
כל הנוסעים סגרתי את הדלת הקדמית ,והתחלתי לנסוע לאחור .כשהבטתי בראי
היה נדמה לי שכל הנוסעים מסתכלים עליי ,והרגשתי מבוכה.
בזמן הנסיעה לעין ורד ביקשו ממני לעצור כל מאה מטרים .לא הכרתי את
התחנות ,ובגלל העצירות המרובות הנסיעה התארכה כי פשוט עבדו עליי – ראו
נהג חדש וניצלו את זה .הסדרן חיכה לי במגרש החנייה וראה שאני לא מגיע.
כשהגעתי הוא שאל אותי למה איחרתי ,ולא ידעתי מה לומר לו .לכל הנסיעות
שלי באותו יום הגעתי באיחור ,והתפללתי שיום העבודה הראשון שלי ייגמר.
הימים הבאים היו מוצלחים יותר .עוד בטרם הספקתי להתאקלם העבירו אותי
לחדרה ,ושוב נדרשתי להתחיל ללמוד הכול מחדש .שוב נעזרתי בנוסע שהדריך
אותי .חששתי שאכשל .לא כך תיארתי את העבודה ב"אגד".
מחדרה העבירו אותי לבאר שבע ,ושוב חשתי פרפורים בבטן כי צריך להתחיל
הכול מחדש .מבאר שבע עברתי לאילת לתקופה של חודשיים ,ולאחר שצברתי
ניסיון וביטחון הגעתי לאשקלון ,ושם החוויה הייתה נעימה.
באשקלון עבדתי בשירות פנימי בעיר וביצעתי נסיעות במסלולים שונים:
אשקלון-באר שבע ,אשקלון-אשדוד ואשקלון-ת"א .באחת הנסיעות שלי בקו 301
יצאתי מהתחנה המרכזית בתל אביב ובאחד הצמתים נסעה מכונית פיג'ו שלא
עצרה בתמרור "עצור" .סובבתי את ההגה במהירות שמאלה כדי לא לפגוע בה
