Page 93 - הספר של אבא דיגיטלי

‫‪ | 92‬משה שעיו‬

‫אסתר‬

‫בתום תקופת מועמדות של שנה וחצי בסניף אשקלון ביקשתי לעבור לסניף‬
‫תל‪-‬אביב והמתנתי בסבלנות לקבלת האישור‪ .‬המשכתי לעבוד בקו אשקלון‪-‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ ,‬ויום אחד בדרכי מתל‪-‬אביב לאשקלון כשאני קולט נוסעים בתחנה‬
‫המרכזית בגדרה עלתה לאוטובוס קבוצת תלמידי תיכון שהיו קצת בדרנים‪,‬‬
‫רעשנים ונחמדים‪ ,‬ואני התלוצצתי עם הבנים‪ .‬הבנות היו יותר שקטות ומנומסות‪.‬‬
‫הם נסעו עד צומת מסמיה וכשירדו צעקו לעברי "שלום ולהתראות"‪ .‬החבורה‬
‫התיכוניסטית נסעה איתי כמעט יום‪-‬יום באותה שעה‪ .‬הם שמחו לנסוע איתי‪ ,‬ואני‬

‫נהניתי להסיע אותם‪.‬‬

‫באחת הנסיעות משכה את תשומת לבי אחת הבנות‪ .‬התבוננתי לעברה והוקסמתי‪.‬‬
‫כנראה‪ ,‬זה היה הדדי – אהבה ממבט ראשון‪ .‬ליוויתי אותה במבט עד שירדה‬
‫מהאוטובוס אבל דמותה המשיכה ללוות אותי עד אשקלון‪ .‬החלטתי שבנסיעה‬
‫הבאה אשאל אותה כמה שאלות‪ .‬אך‪ ,‬הנה‪ ,‬בנסיעה הבאה כל החבר'ה עלו‬
‫לאוטובוס‪ ,‬והיא לא איתם‪ .‬שאלתי את "הבלש"‪ ,‬כך כיניתי אותו‪ ,‬והוא נידב לי‬
‫מידע על הבחורה עם העיניים הירוקות‪ .‬לא ידעתי איך קוראים לה‪ ,‬והוא אמר לי‬
‫שקוראים לה אסתר‪ ,‬והיא נסעה לבקר את דודתה בבת‪-‬ים‪ ,‬ולכן לא נמצאת איתם‪.‬‬

‫למחרת כשעלתה לאוטובוס נתתי לה כרטיס‪ ,‬ואמרתי לה שאין לי עודף ושתבוא‬
‫אחר כך כדי לקבל‪ .‬כעבור מספר דקות היא חזרה‪ .‬בהזדמנות זו שאלתי לשמה‪,‬‬
‫היכן היא גרה ואם אפשר לבוא לבקר‪ .‬היא גרה בכפר הרי"ף‪ .‬שאלתי אם המושב‬

‫דתי‪ ,‬והיא השיבה שלא‪.‬‬