Page 107 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 107

‫‪ | 106‬משה שעיו‬

‫בכל סוף שנת לימודים הן קיבלו תעודות מעולות‪ ,‬והמחמאות של המורות הרנינו‬
‫את הלב‪ .‬כל זה נובע מהחינוך שהענקנו להן בבית – אושר אישי‪ ,‬התנהגות נאותה‪,‬‬

  ‫אהבת הזולת ואהבת המולדת‪ .‬גם היום הערכים שספגו בבית הם חלק מחייהן‪.‬‬

‫כשנאוה הגיעה לגיל בת מצווה היא ביקשה לנסוע לחו"ל במקום לערוך מסיבה‪.‬‬
‫נסענו לשבועיים לגרמניה ואוסטריה‪ .‬הטיול היה יפה ומעניין‪ .‬ביקרנו גם במחנה‬
‫ההשמדה "דכאו"‪ ,‬והיינו המומים מהמראות שם‪ .‬הבנות שאלו שאלות אך לא‬

         ‫לכולן היו לנו תשובות‪ .‬יצאנו משם עצובים וכואבים‪ ,‬אבל בראש מורם‪.‬‬

‫הבית שגרנו בו היה קטן יחסית והבנות רצו שלכל אחת יהיה חדר משלה‪ .‬באותו‬
‫זמן חברת "סולל בונה" בנתה מול הבית שלנו בניין‪ .‬החלטנו לקנות דירה מרווחת‬
‫יותר‪ ,‬ומכרנו את הדירה הנוכחית‪ .‬כעבור עשרה חודשים עברנו לדירה גדולה‬
‫ויפה בקומה השישית‪ ,‬ובאסיפת הדיירים הראשונה בחרו אותי לוועד הבית יחד‬
‫עם עוד שני דיירים‪ .‬חמש שנים דאגנו לתחזוקת הבניין‪ ,‬לניקיון‪ ,‬לגינה מטופחת‬
‫ומעלית נקייה‪ .‬ואז גמלה בליבנו ההחלטה לעבור לבית פרטי עם גינה‪ .‬קנינו בית‬
‫פרטי בשכונת "ברנע"‪ ,‬ואת הגינה בביתנו אני מטפח עד עצם היום הזה‪ .‬אפשר‬

                                                ‫לומר שהגענו אל המנוחה והנחלה‪.‬‬

‫המשכנו בשגרת החיים; הבנות סיימו ללמוד בתיכון‪ ,‬ונסעו לטייל באירופה לפני‬
‫הצבא‪ .‬בצבא נאוה שירתה כסייעת לרופא שיניים בחיל הרפואה‪ ,‬ואורית שירתה‬
‫כטכנאית אלקטרוניקה בחיל האוויר‪ .‬השירות של נאוה היה מגוון‪ .‬לעתים הייתה‬
‫צריכה להגיע לרצועת עזה לניידות לטיפולי שיניים כדי לסייע במתן טיפול‬

  ‫שיניים לאותם חיילים שהתאמנו בשטח‪ .‬שמחתי להסיע אותה לאותם מקומות‪.‬‬

‫השנים חלפו והבנות השתחררו מהצבא‪ .‬נאוה סיימה תואר ראשון בסוציולוגיה‬
‫ואנתרופולגיה ותואר שני בלימודי עבודה ב"אוניברסיטת תל אביב"‪ ,‬ואורית‬
‫סיימה תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת "בן גוריון" בבאר‪-‬שבע‬

                                                    ‫וראיית חשבון במכללה למנהל‪.‬‬

‫כהורים דאגנו שלא יחסר להן דבר‪ .‬פינקנו אותן ברוחב לב ובאהבה רבה שהן‬
‫ראויות להם‪ .‬מתוך המחסור בחום ובאהבה שחוויתי בילדותי היה בי רצון עז‬
‫להעניק לשתי בנותיי את מה שלי היה חסר‪ ,‬כי הרי זאת המשפחה שלי‪ .‬אני‬

                                            ‫מאושר שזכינו לגדל שתי בנות כאלה‪.‬‬
   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111   112