Page 113 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 113
| 112משה שעיו
מחלת הסרטן
בתחילת חודש אוקטובר 2004אסתר ואני טסנו לבולגריה לטיול עם חוג
"משוטטים" של "אגד" .הבטחתי לנכדים שאקנה להם ג'יפ ממונע ב"דיוטי פרי"
בנמל התעופה בן גוריון .התקשרתי לאורית בתי לשאול אותה אם יש אפשרות
שבעלה בועז יגיע לנמל התעופה כשנחזור כדי לקחת את שני הג'יפים ,אך אורית
נשמעה לי בטלפון כמי שהראש שלה במקום אחר .לא הבנתי למה.
בשיחה עם אורית היא לא ידעה לומר לי אם לבועז יהיה זמן להגיע לקחת את שני
הג'יפים .הייתה לי תחושה מוזרה ,ולא היה לי כל הסבר .אמרתי לאורית שאני
אסתדר ואולי אצליח להכניס את שני הג'יפים לתא המטען של האוטובוס שחיכה
לנו והחזיר אותנו הביתה ,ואכן כך היה .בסיום השיחה שאלתי את אורית אם
הכול בסדר והיא השיבה שכן .אסתר עמדה לידי ולשמע השיחה ,שאלה אם קרה
משהו .עניתי לה שאני לא יודע .אבל אורית נשמעה לי מוזר ,זאת לא אורית שאני
מכיר .חשבתי לתומי שאולי אני טועה בפרשנות שלי אך מאוחר יותר הסתבר
שלא טעיתי.
הטיול בבולגריה היה מהנה; הגענו לשם בדיוק ביום העצמאות של בולגריה,
וחזינו בתהלוכות ,מצעדים ,תזמורות וריקודים ,וחגגנו יחד איתם .היו אלה שמונה
ימים מהנים ונפלאים שבסופם נפרדנו מבולגריה וחזרנו לארצנו הקטנטונת.
הזמנו אלינו את אורית ונאוה בשבת עם הנכדים .נאוה לא הגיעה ,ואורית
ובועז הגיעו לבד בלי הילדים .שאלתי איפה הילדים כי זה לא נראה לי טוב.
אורית ביקשה שנשב ,ואני חשבתי לעצמי באותן שניות שקרתה תאונה או שהם
