Page 117 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 117
| 116משה שעיו
סוף דבר
ההחלטה של הורי לשלוח את אחי אברהם ואותי לפלשתינה א"י הייתה החלטה
שעיצבה את אישיותי והשפיעה רבות על מהלך חיי ועל מי שאני היום .סיפורי
הילדות שלי קשורים באופן הדוק למאורעות ההיסטוריים שקדמו להקמת מדינת
ישראל ונמשכים עד היום.
לעטרות שמורה פינה חמה בלבי .מאז שהגעתי לעטרות ועד היום הרגשתי כבן
הארץ הזאת .אף על פי שמוצאי מסוריה לא עסקתי מעולם בנושא העדתי .לא
דרשתי דבר מהמדינה ששנותיה הראשונות היו לא פשוטות ,ולא חשתי מקופח.
הגורל הביא אותי להינשא לבת אשכנז ,ובמשפחתה קיבלוני באהבה .אני גאה
במשפחתי ,ובכך שבכוחותיי זכיתי למצוא מקום עבודה שאהבתי והתפרנסתי
ממנו בכבוד .הודות לעבודתי ב"אגד" הכרתי את אשתי אסתר באוטובוס .זכיתי
להקים בית ומשפחה אוהבת .נולדו לנו שתי בנות מקסימות ,נאוה ואורית ,והפכתי
להיות אב מאושר ובעל משפחה שלא הייתה לי .הבנות נשואות ,ויש לי שישה
נכדים מקסימים שאני אוהב עד אין קץ .וכמובן ,זכיתי לבריאות טובה ולאושר.
היום אני מסתכל לכל עבר ושואל את עצמי האם זה חלום או מציאות .מסתבר
שחלומות מתגשמים ,ואין מאושר ממני .אינני מלין על מה שאין לי ,אלא שמח
מעומק לבי על מה שיש לי .תודה לאנשים הטובים באמצע הדרך שעזרו לי להגיע
עד הלום.
היום אני מודה על 82שנות חיי ,על מי שאני ועל כל מה שיש לי ולמה שהגעתי.
בזכות עצמי ,בזכות בני משפחתי ובזכות המזל הטוב שהאיר לי פנים הצלחתי
ושרדתי .מתחתית הבור שהייתי בו הצלחתי רק לעלות ,וכמוני כולם יכולים.
