Page 32 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 32
לבחור נכון בנתיבי הזמן | 31
בכיתה ולימדו אותנו לכתוב עברית .לקרוא ידענו אבל לא הבנו .למזלי ,קלטתי
מהר מאוד את החומר הנלמד.
יחסי עם המשפחה לא היו קלים .הגעתי למשפחה ייקית שהיו לה מנטליות,
הרגלים ודפוסי התנהגות שונים מאלה של בית הוריי בסוריה .לא הסתגלתי ,לא
התאקלמתי ולא התרגלתי למנטליות שלהם .הייתי מאוד מדוכא וללא שמחת
חיים .הרגשתי שאני נתון לחסדם של אנשים מבוגרים בלי שום יכולת לשנות
כהוא זה.
לא היה לי טוב אף על פי שהייתי ילד טוב .האוכל והתבשילים היקיים היו שונים
מהתבשילים שהכרתי ואהבתי ,והם לא ערבו לחכי .כך מצאתי את עצמי מוותר
על ארוחות הצהריים ומחכה לארוחות הערב .בארוחת הערב אסרו עליי לקחת
פרוסת לחם ולמרוח עליה ממרח בעצמי ,אלא הייתי צריך לבקש; אם הייתי מבקש
אחרי הפרוסה השנייה עוד פרוסה אז הייתי שומע את ההערה" :הו ,משהל'ה
אוכל הרבה היום" .כך למדתי להבין שבעבורי הסתיימה הארוחה אף על פי שלא
שבעתי ,ואף נשארתי רעב.
זכור לי מקרה שלקחתי פרוסת לחם בעצמי וגברת שטראוס ראתה אותי .היא
כעסה ואמרה לי שאני צריך לבקש ושאסור לי לקחת בעצמי .מאותו יום החלטתי
שאני לא לוקח אבל גם לא מבקש .אף פעם לא לקחתי תפוח או בננה או כל פרי
אחר כי ידעתי שגברת שטראוס לא מרשה .זה כואב ,זה מעליב ,זה צורב וזה חלק
מהילדות שלי .זאת לא הייתה תקופה של שפע .הזמנים היו לא פשוטים.
באותה תקופה היו מגיעות לעטרות משאיות עם תפוזים להאכלת הפרות .כשהייתי
ממלא את פח התפוזים ונותן לפרות לאכול הרשיתי גם לעצמי לאכול תפוזים
כאוות נפשי .גם את החרובים שהיינו נותנים לפרות אכלתי בהנאה.
משפחת שטראוס :נעמי ומיכאל עומדים,
האם טרודה ,רותי והאב ארנסט יושבים
