Page 29 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 29
| 28משה שעיו
עצוב .איך אשמור עליו כשהוא לא איתי? כל שבוע כתבתי לו מכתב כדי לשמור
על קשר רציף .זה היה מאוד חשוב לי.
אחרי תקופה מסוימת ביקשתי שיאפשרו לי לנסוע לבקר אותו .אני לא ידעתי איך
מגיעים לנהריה .הסבירו לי איך לנסוע ונתנו לי כסף לנסיעה.
קמתי מוקדם בבוקר והתחלתי את המסע שלי כדי לראות את אחי .בשעות אחר
הצהריים הגעתי למוסד "נווה הילד" .הפגישה הייתה מרגשת .קניתי לו שוקולד,
ישבנו ודיברנו .ביקשתי ממנהל המוסד שיאפשר לי ללון אצלו לילה אחד ,ולמחרת
אחזור לעטרות .אבל המנהל לא הבין ללבי ולא הסכים .התחננתי לפניו שאין לי
כל אפשרות לחזור לעטרות כעת ,והוספתי והסברתי שהרבה זמן לא ראיתי את
אחי .אבל המנהל נשאר באדישותו.
אבל אז עלה רעיון במוחי .ידעתי שבעפולה נמצאות שתי בנות דודתי שרה ורינה
במסגרת "משק הפועלות" .זאת הייתה תכנית שבה הוכשרו נשים צעירות ,בדרך
כלל עולות חדשות ורווקות ,לעבודה חקלאית ולניהול משק חקלאי עצמאי
לפרנסתן ביישובים החקלאיים החדשים .זאת הייתה אחת הדרכים של החלוצות
להשתלב במעגל היצירה החקלאית ולא להידחק לתפקידיה המסורתיים של
האישה – בישול ,כביסה וטיפול בילדים .לכן החלטתי לנסוע לנסות את מזלי
ולחפשן בעפולה .נפרדתי מאחי בנשיקות וחיבוקים ויצאתי בדרכי לעפולה.
הגעתי ל"משק הפועלות" ושאלתי את אחת הבנות אם היא מכירה שתי אחיות
בשם שרה ורינה .היא ענתה לי בחיוב ומיד לקחה אותי לחדר שלהן .שם ציפתה
לי הפתעה נעימה.
שרה ורינה קיבלו אותי בחום ובאהבה רבה .זה היה פיצוי על עוגמת הנפש שחוויתי
במוסד "נווה הילד" .סיפרתי לשרה ולרינה איך הגעתי אליהן ועל כך שנותרתי
ללא מקום לינה .הן הרגיעו אותי שהכול יהיה בסדר ושלחו אותי להתקלח .לאחר
מכן לקחו אותי לחדר האוכל לאכול ארוחת ערב .היה לי מאוד נעים להתקבל
בחמימות כזאת.
בלילה ישנתי בחדר שלהן ולמחרת בבוקר קמתי יחד איתן ,ואכלנו ארוחת בוקר.
הן הכינו לי כריכים לדרך ,הוסיפו כמה אגסים ,ודאגו לי להסעה עד עפולה.
