Page 45 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 45
| 44משה שעיו
1947למחרת החלטת האו"ם על תכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל גויסו
כל לוחמי החי"ש למלחמה .ערב הקמת צה"ל מנו חיילי החי"ש כ 10,000-איש.
באותה עת הגיעה גם אליי בשורת איוב .בעלה של אחותי שרה נהרג בקרב על
כיבוש יפו .צלף ירה בו צרור ממסגד "חסן בק" ,והוא נהרג במקום .אחותי הייתה
בחודש התשיעי להריונה .ב 26-ביוני 1948נולדה לה בת ,ולזכר בעלה שאול היא
קראה לבתה שאולית .לא יכולתי לנסוע לבקר אותה ובכיתי על הסבל שהיא
עוברת .היא הייתה ילדה בת 17כשהתחתנה -ללא הורים ,ללא משפחה .היא
נותרה לבדה ,והייתה לאלמנת מלחמה עם תינוקת יתומה מאב.
בעת מלחמת השחרור בזמן המצור ,כשעטרות הייתה מנותקת מירושלים ,לא
הגיעה אספקה למושב .ביום היו מגיעים אווירוני "פייפר" ומצניחים שקי לחם
על סדין לבן שהיה פרוס במרכז המושב .כשמהכפר הערבי קלנדיה היו יורים
פעמים רבות הלחם היה נופל מחוץ למושב .חבריי ואני היינו זוחלים מתחת לגדר
וגוררים את שקי הלחם למושב כשאנחנו קשורים בחבל שנמצא בידי חברים בצד
של המושב שאליו חוברו גם שקי הלחם.
בעיצומה של מלחמת השחרור משפחת אולשה שאצלה חייתי נסעה לירושלים
לבקר קרובים ,ואני נשארתי לבד בבית במושב עטרות .הייתי צריך לטפל בלול
התרנגולות ,להאכילן ,לאסוף את הביצים ולשמור על הבית .לרוע המזל ,משפחת
אולשה לא הצליחה לחזור למושב כי עטרות הייתה מנותקת מירושלים בגלל
כנופיות הנג'אדה והלגיון הירדני ,ולמעלה מחודשיים היא נשארה בירושלים,
ואני נותרתי לבד בבית.
בזמן שהותי לבד בבית הותקפה עטרות מספר פעמים על ידי הכנופיות הערביות
והכפרים שמסביב .שמרתי על הבית ,טיפלתי בלול התרנגולות ,ובלילה הייתי
ישן עם אקדח מתחת לכרית .זה היה האקדח של אליק ,הבן של משפחת אולשה.
כשהמצב הלך והידרדר הוחלט לפנות את כל הילדים והנשים שנשארו במושב,
והם פונו בסיוע הצבא הבריטי .אני התחבאתי כי לא רציתי להפקיר את הבית.
כשהשיירה עזבה יצאתי מהמחבוא ,ואז שאלו אותי היכן הייתי כי חיפשו אותי
בכל המושב .עניתי בתמימות שלא ידעתי שמחפשים אותי .כך נשארתי הילד
האחרון שנשאר במושב.
