Page 46 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 46
לבחור נכון בנתיבי הזמן | 45
חמשת המופלאים
למרות המצב הקשה הצליחה להגיע למושב עזרתה המבורכת של מחלקת חי"ש
כתגבורת .את החיילים שיכנו בבתים במושב וכמובן גם ממני ביקשו לשכן בבית
כמה חיילים .בתחילה חששתי ,אבל לא סירבתי כי היו בבית שני חדרים פנויים.
הם היו חמישה חבר'ה .שניים מהם אני זוכר במיוחד :הראשון ,שכונה "טוטה"
היה הבדרן שבחבורה; השני היה בחור עם גיטרה ,בלורית שחורה ,פנים נאות.
בערבים כשלא היה בשמירה היה מנגן בגיטרה ושר .הוא הרנין את לבי .אני זוכר
שיר עצוב שהוא שר ,בית אחד זכור לי במיוחד:
"ליד הערש יושבת לה האם האומללה.
את בתה יחידתה שומרת מכל רע,
שקט ,שקט ודממה ,החושך שולט בחוץ.
הילדה המסכנה מתהפכת על מיטתה".
לא ידעתי לבשל אבל גבינה לבנה הייתה בשפע ,בצל ירוק גידלתי בגינה ,וחביתות
ידעתי לטגן .הייתי מטגן להם ביצים כל יום לארוחת בוקר ולארוחת ערב ,ובלומה
השכנה אפתה לי לחם .במושב הצטברו כמויות גדולות של ביצים וחלב שאי
אפשר היה להעביר לירושלים ,והיה מי שנתן לפרות לשתות את החלב .בפעמים
שהחיילים היו בעמדת השמירה הייתי מביא להם את החביתות לעמדה.
אהבתי מאוד את החיילים ונקשרתי אליהם .הם היו כמו חברים שלי אף על פי
שהייתי צעיר מהם .מהם למדתי לירות ב"סטן" .כפי שאני זוכר אותם גם כעבור
70שנה הם היו אז בני .17-18מאז עזבתי את עטרות לא פגשתי אותם ,ואני נושא
תפילה שהם נשארו בחיים.
העזיבה
לילה אחד הותקפה עטרות בעוצמה רבה בתת מקלעים ובירי פגזים .מספר פגזים
נפלו במחסן החציר ובחצר הרפת ,וכדור נוסף עבר דרך החלון ונתקע בקיר חדרי.
לא פחדתי אולי מפני שהייתי ילד ולא הייתי מודע לסכנות .אבל הייתי נחוש
בדעתי ,והחלטתי שאני לא עוזב את הבית עד שיחזור מישהו מבני המשפחה.
