Page 73 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 73
| 72משה שעיו
נהיגה
בשירותי הצבאי עבדתי כפקיד מהשעה 8:00בבוקר ועד השעה 17:00אחר
הצהריים .השירות הצבאי שלי היה קל ,מעניין ומהנה .לא היו לי מסדרים וגם לא
שמירות ,ופגשתי אנשים מבוגרים ,מעניינים ואיכותיים שלהם ניסיון רב שנים.
היינו כמו משפחה גדולה ונעימה.
המפקד שלי היה רב סרן נועם מנחם ,ואיתו שירתו עוד שלושה קצינים בדרגות
שונות ,והיתר עשרים חיילים וחיילות .בבסיס לא היה מטבח ,ולכן קיבלנו דמי
כלכלה וגם אכלנו בשק"מ (שירות קנטינות ומזנונים) .לעיתים הייתי אוכל בבית
חולים .10הייתה לי כניסה חופשית לבית החולים ,וזה תמיד הזכיר לי שעליי
לעבור ניתוח שדחיתי ,אבל ידעתי שבשלב מסוים אצטרך לעבור אותו.
ברוך ,הנהג הקבוע ,עמד להשתחרר וחשבתי לעצמי שזאת תהיה הזדמנות לעבור
קורס נהיגה בצבא ולהיות הנהג של היחידה .ביקשתי פגישה עם המפקד שלי
רב-סרן נועם מנחם .הוא הזמין אותי אליו למשרד ,ובשיחה עמו ביקשתי ממנו
לעזור לי לצאת לקורס נהיגה בצבא .הוא שאל אותי מתי אני רוצה לצאת לקורס,
ואני עניתי שאצא כשהוא יחליט לשלוח אותי לקורס .זה לא היה פשוט ,אך נועם
מאוד אהב אותי .הוא הכיר את הרקע שלי ועשה כל מאמץ לשלוח אותי לקורס
נהיגה .כעבור שבוע הוא הודיע לי שאני יוצא לקורס ,ואיחל לי בהצלחה .נשלחתי
לבה"ד 6בצריפין.
למדתי תיאוריה ונהיגה מעשית ,והייתי מאושר שהתאפשר לי ללמוד נהיגה על
חשבון הצבא כי באזרחות זה עלה הרבה כסף ,ומאוד רציתי להצליח ולעבור
את המבחן בפעם הראשונה ולא להיכשל .שקדתי על לימוד התיאוריה ,ואת
התמרורים ידעתי כמעט בעל פה.
את מבחן התיאוריה עברתי בהצלחה ,ואחרי מספר ימים הגיע מבחן הנהיגה.
במשרד הרישוי היה בוחן ג'ינג'י שכולם פחדו ממנו כי היה קפדן מאוד .למזלי,
הוא היה הבוחן שלי .עליתי למשאית והוא התיישב לימיני .לשאלתו ,האם אני
מתרגש אמרתי ,שקצת כן ,והוא הרגיע אותי .העובדה שדיבר איתי הקלה עלי.
השתחררתי מהלחץ והתחלתי לנהוג רגוע ונינוח .במשך כל זמן המבחן הוא לא
העיר לי אף הערה.
