Page 76 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 76
לבחור נכון בנתיבי הזמן | 75
הידיעה על מותה של אמא
הימים חלפו לאטם .הייתי פקיד ובעת הצורך הייתי הנהג של היחידה .בוקר אחד
קרא לי המפקד ואמר לי שאסע לאחותי בתל-אביב ,ולא פירט עוד .לא ידעתי
לקראת מה אני נוסע ,אבל הרגשתי לא הייתה טובה.
הגעתי לבית של אחותי וראיתי אותה בוכה .היא סיפרה לי שאימא נפטרה .שאלתי
איך היא יודעת ,ומסתבר שמכר שעזב את סוריה ובא לישראל הודיע לה .אם אי
פעם הייתה לי תקווה שאפגוש את אימא שלי הרי היא נגוזה כהרף עין .כל שנותר
לי היה לבכות על אימא שלעולם לא אראה עוד.
גם היום בגילי המתקדם הייתי מוכן להקריב עשר שנים מחיי כדי להיות במחיצתה
יום אחד .אישה יפה ומקסימה מבפנים ומבחוץ .אחרי חודש של אבל גילחתי את
הזקן שצמח על לחיי וחזרתי לחיפה .כל החברים ניסו לעודד אותי .גם המפקד שלי
דיבר איתי וניסה לעודד את רוחי ,וכמובן ,הזמן עשה את שלו והחיים המשיכו.
הניתוח
בוקר אחד החלטתי לקחת טופס "מסדר חולים" ולגשת לבית חולים 10לקביעת
מועד לניתוח השבר שהיה עליי לעבור .הכרתי את הרופא שבדק אותי .הוא הרגיע
אותי והסביר לי שהניתוח לא קשה ומבצעים אותו בהרדמה מקומית .נקבע מועד
לניתוח.
חזרתי ליחידה וסיפרתי לחבר'ה שבעוד שבוע עליי לעבור ניתוח .ברכה החיילת
שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תלווה אותי לשם אך סירבתי ואמרתי לה
שאסתדר .כעבור שבוע התייצבתי בבית החולים ,נרשמתי במשרד ,קיבלתי חלוק
ופיג'מה ,וכעבור שעה הוכנסתי לחדר הניתוחים.
הייתי ער ושמעתי את הרופאים מדברים ומתייעצים .הניתוח ארך כשעה ובמהלכו
הרופאים גם דיברו איתי .כשהרופא סיים העבירו אותי למחלקה שבה אושפזתי
במשך חמישה ימים .החבר'ה מהיחידה באו לבקר אותי ,וכשהחלמתי נשלחתי
לבית הבראה צבאי לעשרה ימים .בבית ההבראה האוכל ופעילויות הבידור היו
ברמה גבוהה והנעימו לנו את השהייה .נהניתי שם מאוד.
