Page 21 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 21
| 20משה שעיו
מהים ובחציית כבישים ,שנשמור על עצמנו ,ושלא נתקרב לילדים לא טובים.
וממני בקשה שאשמור על אחי.
הבטחתי לה שהכול יהיה בסדר ושאשלח לה הרבה מכתבים .אבא כמעט לא דיבר.
גמרנו לאכול ,אימא רחצה אותנו והכינה לנו את הבגדים לנסיעה .אני ביקשתי
לישון איתה ,והיא הסכימה .ישנתי חבוק בזרועותיה כל הלילה .לא היה ולא יהיה
תחליף לחיבוק של אימא.
היום הגורלי הגיע ,והפרידה הייתה קשה .בבוקר התעוררנו ,שטפנו פנים ,התלבשנו,
אכלנו ארוחת בוקר ונפרדנו בנשיקות משאר האחים והאחיות .זאת הייתה שעת
בוקר קיצית .הלכנו לכיוון תחנת האוטובוסים; אני אוחז בידה של אמי שמדי
פעם מנגבת את דמעותיה ,ואחי אוחז בידו של אבי .הסבירו לנו שאנחנו נוסעים
לטיול עם ילדים מבית הספר ,וביקשו מאתנו להגיד לכל מי שישאל אותנו לאן
אנחנו נוסעים שאנחנו בטיול של בית-הספר .אנחנו כילדים שמחנו מאוד .הלכנו
לתחנת האוטובוסים שהייתה קרובה לבית יחד עם אימא ואבא והמתנו לילדים
נוספים שהיו אמורים להגיע .בתחנה נפרדנו מאימא בחיבוקים ובנשיקות ,ואני
זוכר שבכיתי .אבא נסע איתנו עד לביירות שבלבנון .בביירות המתנו כשבועיים
עם עוד ילדים שהצטרפו אלינו.
לאחר הפרידה מאמי עלינו לאוטובוס אבא ,אחי ואני ולאחר שכל הנוסעים עלו
האוטובוס החל לנסוע ובדרך ראיתי את אמי חוזרת הביתה .הספקתי לנופף בידי
דרך החלון ולצעוק לה "שלום" .אמא הלכה הביתה ,ועמה הלכה גם הילדות שלי...
מאז לא ראיתי עוד את אמי .הייתי נותן כמה שנות חיים כדי להיות במחיצתה ולו
יום אחד נוסף.
ברור לי שמשאלת לב זו לא תתגשם לעולם.
מחלב נסענו לביירות .מראה הים בביירות לראשונה בחיי הוא מראה שלא אשכח
לעולם .הייתי נפעם .נזכרתי במילותיה של אימא" :תיזהר מהים" .בביירות המתנו
כשבועיים עם עוד ילדים שהצטרפו אלינו .אבא כל הזמן היה איתנו ,ובמשך
שבועיים הוא פינק אותי ואת אחי.
באחד הערבים הגיעו השליחים ואספו את כל הילדים .לקחו אותנו אל מחוץ לעיר
למטע משמש ,חילקו לנו כדורים ואמרו לנו שוב שאם ישאלו אותנו למעשינו
שנגיד שאנו בטיול בית ספר.
