Page 17 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 17
| 16משה שעיו
היה משכר .אהבתי שהחלבן היה מגיע עם העיזים ,חולב אותן במקום ומביא את
החלב הטרי; ונהניתי לטייל עם הורי בגנים הציבוריים שהיו מאוד מטופחים ובהם
מזרקות מים.
כך נמשכו שנות ילדותי עד שהתחילו להגיע השליחים מפלשתינה-א"י.
בשנת 1945הגיעו שליחים מפלשתינה-א"י לסוריה כדי לשכנע את ההורים
לשלוח את הילדים לפלשתינה .בשביל ההורים זאת הייתה החלטה לא פשוטה,
ולאחר מספר פגישות שכנוע בביתנו הוחלט לשלוח את אחותי הגדולה שרה
שהייתה כבת .12אבי תמך ברעיון ,ואמי הסתייגה ממנו .היו לה פחדים מהבלתי
נודע .הפרידה מאחותי לוותה בקושי רב – בעצב ודמעות.
שרה אחותי הגיעה לקיבוץ גבעת ברנר .אני זוכר שקיבלנו את המכתב הראשון
ממנה והשמחה הייתה גדולה .היא כתבה שטוב לה ושהיא מאושרת ומאוד
מתגעגעת .המכתב הרגיע מעט את אמי ,והכל נראה יפה וורוד.
חלפו כחודשיים ,ושוב הגיעו אלינו הביתה השליחים ,והפעם כדי לשכנע את
הוריי לשלוח את אחי הצעיר ממני ואותי לפלשתינה .אמי התנגדה בתוקף לשלוח
אותנו ,אך אבי שכנע אותה שזה טוב לילדים וכי בשלב מאוחר יותר כל המשפחה
תיסע לפלשתינה .בפועל האיחוד המשפחתי לא קרה לבסוף.
בבית הוריי היו ויכוחים קשים בנוגע לשליחת הילדים לבד .לו היה הדבר תלוי
באמי היא לא הייתה שולחת לא את אחותי הגדולה ולא אותנו .אבל אבא היה
דומיננטי ממנה .אני זוכר את הרגע שבו שאלו אותי הורי אם אני רוצה לנסוע
לאחותי שרה שנמצאת בפלשתינה .קפצתי משמחה ,ואמרתי שכן .הייתי ילד,
וחשבתי שאני נוסע לטיול שבסיומו אחזור להוריי .אולם השליחים עבדו במרץ
והפעילו מכבש לחצים על הוריי ועל מאות הורים נוספים לשלוח את הילדים
לארץ ,ואני לא ידעתי שהתקבלה החלטה לשלוח אותי ואת אחי .כך נקבע המועד
שבו אחי אברהם ואני נעזוב את הבית בסוריה.
את הלילה האחרון שלי בבית הורי לא אשכח לעולם .אימא חיבקה אותי ואת אחי
כפי שעשתה תמיד ,אבל הפעם ביתר שאת .ישבנו לאכול ארוחת ערב ,והיא שאלה
אותנו מי יבשל לנו את המאכלים שאנחנו אוהבים ,מי ירחץ אותנו ,האם נתגעגע
אליה ,והאם אנחנו אוהבים אותה; היא המשיכה בשטף הדיבור וביקשה שניזהר
