Page 15 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 15
| 14משה שעיו
פחדים
במשך שנות ילדותי היו לי הרבה פחדים .הפחד הראשון שחוויתי היה להיות בלי
הורים ,ללא תמיכה ,ללא עזרה ,ללא בית .חסרו לי האהבה והחיבוק.
גם כשהייתי אצל משפחה אומנת הרגשתי בתוך תוכי כזאב בודד .עם זאת ,עליי
לציין ,שמעולם לא ריחמתי על עצמי ולא הרגשתי שאני מסכן .תמיד ידעתי
שאמצא את הנתיב שאני מחפש ויעמיד אותי על הרגליים .זה לא היה פשוט ולא
היה קל.
אני זוכר יום קיץ אחד שרציתי לשתות כוס סודה שמחירה היה חצי גרוש ,ולא
היה לי .לאחר חיפושים מצאתי באחת החצרות בתל-אביב ברז ושתיתי ממנו מים.
מי שלא עבר את המסלול שאני עברתי יהיה קשה לו להבין – עוני זה דבר משפיל.
יחד עם זה אדם צריך להיות חזק ברוחו ובנפשו ,להתעשת ולהאמין ש"יעמוד על
הרגליים".
גם את זה הבנתי בילדותי ,שאם לא תעזור לעצמך אף אחד לא יעזור לך .במבט
לאחור אני יכול לטפוח על כתפי ולומר שהצלחתי .הפחדים נותרו ,וכעת הם מסוג
אחר.
עם הזמן הפחדים הפכו לדאגות; דאגה לבית ,דאגה לפרנסה ולקן משפחתי לעתיד.
אני יכול לומר שלא הכול מובן מאליו .המשפט "אם אין אני לי מי לי" הלם היטב
את מצבי הקשה מנשוא .המשכתי לשחות בגלים הסוערים והגעתי לחוף מבטחים.
אמרתי לעצמי" :מחר שוב תזרח השמש" ,ו"אין דבר העומד בפני הרצון".
