Page 22 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 22
לבחור נכון בנתיבי הזמן | 21
כך "ירח הדבש" נגמר ובמטע המשמש בביירות נפרדנו מאבא בבכי ובדמעות.
את המשך המסע לפלשתינה המשכנו אברהם אחי ואני לבד עם השליחים ועם
הילדים שלא הכרנו .המשכנו לדמשק ,וגם שם היינו מספר ימים מוסתרים בבית.
מאז הרגשתי שאני בודד ועזוב אף על פי שהייתי עם כל הילדים.
מרגע זה ואילך הבנתי שזה לא טיול ,אלא הליכה לכיוון אחד בלבד .מאותו רגע
החזקתי את ידו של אחי שהיה צעיר ממני ,ואז גם הבנתי שנשארנו לבד .אין אבא
ואין אימא – אנחנו עם אנשים זרים .התחושה הייתה איומה .אינני יודע מה אחי
הרגיש וגם לא שאלתי ,אבל החזקתי את ידו בחוזקה .במטע המשמשים בין העצים
הושיבו את כל הילדים והשליחים שהיו איתנו ביקשו לא לדבר ולא להרעיש.
הישיבה במטעים לא היטיבה עמי .חשתי מועקה בלבי וריח עצי המשמש גרם לי
לכאב ראש שלא מש מזיכרוני עד היום .ישבנו בתוך המטע עד שעות החשיכה
ובחצות הלילה הגיעה משאית שפנסיה כבויים .תוך דקות ספורות הרימו את
הברזנט מאחור וזרקו את הילדים לתוך המשאית כמו אבטיחים וכל הזמן צעקו
עלינו לא לדבר ולא להשתעל ,אלא להיות בשקט .התכרבלנו אחי ואני בתוך
המשאית וחשבתי לעצמי איזו טעות עשיתי .בתוך תוכי גם ידעתי שאין ממנה
חזרה.
כך נסענו בדרכי חתחתים ,ולאחר נסיעה של כמה שעות הרכב נעצר והכניסו
אותנו לתוך מבנה .זה היה דיר של עיזים או כבשים .המתנו בדיר כשעה עד שבא
מישהו לא מזוהה והוביל אותנו אל הגבול והעביר אותנו.
כדי לעבור את הגבול התחלנו לצעוד ברגל .ההליכה הייתה לא קלה .סביב היה
חשוך ומדי פעם היינו צריכים לשכב על האדמה כדי שלא יגלו אותנו .האדמה
הייתה בוצית ומלאה קוצים והיה עלינו לעבור ואדיות בדרך .אחי איבד את הנעל
שלו במהלך המסע ,והחוויה הייתה קשה מאוד ,כמעט קשה מנשוא .אולם ,כמובן,
היינו חייבים להמשיך.
אחרי הליכה ממושכת נראה אור – אורות כפר גלעדי .אורות שעודדו אותנו לאחר
לילה חשוך של הליכה ממושכת .הגענו לכפר גלעדי עם עלות השחר – הגענו
לפלשתינה א"י.
