Page 57 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 57
| 56משה שעיו
קיבוץ שלוחות
חייתי בכפר בתיה במשך שנתיים יפות ונעימות .נהניתי ממרחבי הדשא
ומהפרדסים .אבל היו אז אנשים שהחליטו בשבילי וניהלו לי את החיים ,ולא
הייתי עצמאי להחליט בשביל עצמי וגם לא שאלו אותי .הם היו הממונים עליי.
כך התקבלה החלטה שקבוצת נערים ,ובהם אני ,תנדוד לקבוצת שלוחות בעמק
בית שאן – קיבוץ של הפועל המזרחי.
היינו חבורה של נוער מכפר בתיה ועוד קבוצה ממוסד עלייה בפתח תקווה -
כולם חבר'ה נחמדים ואיכותיים .שני המורים שלנו היו שלמה וצבי ,והיה עוד
מורה שהיה מגיע מחוץ לקיבוץ .עבדנו מהבוקר במשך חצי יום ולמדנו אחר
הצהריים .הקיבוץ היה בראשיתו ,ולכן גרנו אז בצריפים; כל ארבעה חבר'ה גרו
יחד בצריף .גרעין העולים מצפון אפריקה גרו באוהלים .השירותים היו במרחק
100מטר מהמגורים והיו מחולקים לשניים ,לגברים ולנשים .השירותים היו בור
עמוק שבו עשינו את הצרכים .חדר האוכל היה בנוי מפח .בחורף הגשם שירד היה
מחריש אוזניים ,ובקיץ הייתה תחושה של סאונה .בקיבוץ לא היו שבילים ,ולכן
בחורף היינו מתבוססים בבוץ עם המגפיים.
אני עבדתי בגן הירק ,ומאוד אהבתי את העבודה ואת החברים והחברות שעבדו
עמי .בקיץ היה חם מאוד ובחורף היה קר מאוד ולא פעם היינו משכימים בשעה
שלוש לפנות בוקר ,נוסעים לגן הירק ומבעירים צמיגים בגלל הקרה .כך היינו
שומרים על השתילים שלא יקפאו .לא הרחק מגן הירק נבע מעיין "עין מודע"
שקראנו לו "מאדו" .המעיין נבע לתוך בריכה שנבנתה עוד בזמן התורכים ובשעות
הפנאי הייתי קופץ למעיין ומתרענן .בימות הקיץ היינו מכניסים אבטיחים למימי
