Page 61 - הספר של אבא דיגיטלי
P. 61
| 60משה שעיו
ממשיכים הלאה
החיים בחברת נוער בקיבוץ היו מהנים .הייתי נטול דאגות והתחלתי להתבגר,
אבל הזמן לא עצר מלכת והגיע הרגע ששאלתי את עצמי מה אני עושה ולאן פניי
מועדות .הבנתי שאני צריך לתת תשובות לעצמי .הייתי על פרשת דרכים והיה
עליי להחליט .קיבוץ הוא טוב למי שאוהב את החיים בקומונה .ההתלבטות הייתה
קשה ,ולא היה לי עם מי להתייעץ .הייתי זאב בודד וידעתי שכל החלטה שאקבל
תהיה גורלית לגביי.
כמה חברים שלי החליטו להישאר בקיבוץ כחברים מן המניין ולהקים משפחה,
והיו אחרים שעזבו .גם לי החיים בקיבוץ לא קסמו אז כתבתי מכתב לאחותי שרה,
אלמנת המלחמה ,וביקשתי להגיע לגור עימה .היא קיבלה ממשרד הביטחון דירה
של שני חדרים בשכונת מנשייה ביפו ליד מסגד "חסן בק" ,שממנו נורה בעלה
בכיבוש על יפו ,ושם גידלה את ילדתה הקטנה שנולדה לאחר שבעלה נהרג .לא
רציתי להטיל עליה מעמסה כי ידעתי מה מצבה ,והמתנתי לתשובתה שלא איחרה
לבוא .במכתב היא כתבה לי שבכל זמן שאחליט לעזוב את הקיבוץ אני מוזמן
לבוא .אז החלטתי לעזוב ,אבל לא קבעתי מועד עזיבה.
המדריך שלי ידע שחבר שלי ואני רוצים לעזוב .הוא עדכן אותנו שיש שתי
משפחות במושב שדה יעקב שמעוניינות לקלוט אותנו .אמרנו לו שייתן לנו
לחשוב ונודיע לו .התייעצתי עם חברי מתתיהו והחלטנו להסכים .הוא יצר קשר
עם המשפחות שאנו אמורים להגיע אליהן וסיכמנו על יום מסוים שאנו עוזבים.
נפרדנו מהחברים שנשארו בקיבוץ.
עוד פרק בחיי הקצרים תם ולא נשלם ,ועברתי למושב שדה יעקב.
